זהו המקרה שאני חייב לשתף אתכם. רק להדגיש, כי ביקרות מעסיקים הגיעה אל המעסיק בעקבות תלונה של אותו העובד.. עליו בהמשך.. לאחר ביקרות של משרד העבודה התבקש המעסיק למסור אסמכתאות בנוגע לתשלום שכר ותשלומי הפרשות פנסיוניות. לאחר מסירת כלל המסמכים, התקבל מכתב להשלמת המסמכים לצורך החלת מדיוניות האכיפה. בהתאם למכתב, בין הממצאים הייתה הפרה של אחוזי הפרשות פנסיוניות נמוכות מהנדרש וכי סכומים שנוכו כחלק עובד לא הועברו ליעדם במלואם.
בודק שכר מוסמך יודע שניכוי סכומים ואי העברתם ליעדם הינו הפרה חמורה בראי משרד העבודה. כשפגשתי את מנכ"ל החברה, הבנתי שמדובר במעסיק הגון וישר, אשר אין ברצונו לפגוע בזכויות עובדים וכי מדובר בטעות לכל היותר. לאחר בחינת הדברים, וכן, לאחר שהסביר המעסיק שמדובר בעובד, המתלונן, אשר הייתה בעיה לבטח אותו ואז נאלץ לבטחו בקופת ברירת המחדל וחתם על הוראת קבע לחיוב החשבון, אך הדברים לא הסתנכרנו עם מחלקת השכר. משך שנים ביטח את העובד מבלי שניכה משכרו את חלקו.
לאחר שמשרדנו ביצע תחשיב זכויות העובד להפרשות פנסיוניות כנגד סך ההפרשות שבוצעו לו בפועל, גילינו כי הופרש בגינו ביתר בסך של 18,000 ₪ לערך. מצד אחד, לכאורה, לחודשים שלגביהם בוצעה ביקרות, קיימת הפרה של הפרשות בשיעור נמוך מן הנדרש וכן כי סכומים שנוכו לא הועברו במלואם ליעדם, אך, מנגד, הופרש לעובד 18,000 ₪ יותר מן הזכאות במשך כל תקופת העסקתו ולכן לא נדרשת כל פעולה לתיקון ההפרה. יוצא, כי ההפרה שעליה הצביע משרד העבודה הינה תיקון המחדל של השנים הקודמות. זה בהחלט מצביע על חשיבות שלא להיות מקובע לתקופת הביקורת, אלא לנסות לראות מעבור לגבולות של מועדיה. זוהי האחריות של משרדנו לדאוג לכך, שתיקון כלל ההפרות לא יחייב את המעסיק לשלם מעבר לנדרש.
