"חיסכון" בהפרשות לקופת הפיצויים בחסות צו ההרחבה לפנסיה חובה

חיסכון בהפרשות לפיצויים

לפני מספר עשורים תשלום פיצויי פיטורין היה על ידי מעסיק ישירות או באמצעות קופות הוניות, אך, חישוב הפיצויים היה פשוט למדי. בהתאם להוראות סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורין ובהתאם לתקנות פיצויי פיטורים, זכאות לפיצויים הינה בגובה משכורת חודש אחרון במכפלת מספר שנות עבודה. עם מרוצת השנים התאפשר למעסיקים להפריש לקופות גמל או לקרנות פנסיה, כך שתשלומים אלה יבואו במקום פיצויי פיטורין. כפי שנראה גובה ההפרשה לקופת הפיצויים הינו פונקציה של שלושה פרמטרים: שיעור ההפרשה, שכר ממנו מפרישים ותקופה בגינה מפרישים. 

בשנת 1963 חוקק חוק פיצויי פיטורים, לפיו, מי שעבד שנה אחת ברציפות אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעסיקו פיצויי פיטורים. בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורין הפרשות המעסיק כספים לקופת גמל או קרן פנסיה לא יבואו במקום פיצויי פיטורין אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי או  שההפרשות כאמור אושרו על ידי שר העבודה. יצוין, כי באותה תקופה, בנוסף למספר הסכמים קיבוציים שהסדירו את עניין ההפרשות כאמור בסעיף 14, היה מספר מצומצם של מעסיקים, אשר קיבלו אישור פרטני משר העבודה.

בהמשך, כמתבקש, בשנת 1998 פרסם שר העבודה את אישורו הכללי לכלל המעסיקם, לפיו, בהתקיים המפורט בו, תשלומי מעסיקים לקופות גמל וקרנות פנסיה יבואו במקום פיצויי פיטורים. לאחר שלב ביניים זה, בשנת 2006 פורסם צו ההרחבה בדבר ביטוח פנסיוני מקיף בתעשייה ובהמשך, החל מיום 1.01.2008 נכנס לתוקפו צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה 2011. הצו האחרון והכללי מאפשר את האמור בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורין באופן אוטומטי, אך זאת, בהתאם ליתר התנאים הנדרשים בצו האמור.

בהתאם לאישור הכללי של שר העבודה משנת 1998, תשלומי המעסיקים לקופות גמל וקרנות פנסיה יבואו במקום פיצויי פיטורים, וזאת בגין השכר שממנו שולמו התשלומים ולתקופה ששולמו (להלן: "השכר המופטר"). בהתאם לאישור זה תשלומי המעסיק לקרן פנסיה, חלק פיצויים, אינו נמוך משיעור של 8.33% מהשכר המופטר. באם הופרש שיעור של 6% חלק פיצויים, והמעסיק לא הפריש השלמה בשיעור 2.33%, יבואו התשלומים במקום 72% מפיצויי הפיטורים של העובד. יחד עם קביעת שיעור ההפרשה לא נקבע בסיס להפרשות אלה, אלא נאמר כי הפרשות יבואו במקום פיצויי פיטורין בגין השכר ממנו הופרשו הכספים. זהו מקום התמרון למעסיקים, כאשר הם יכלו לבחור (לפני פרסומו של צו ההרחבה לפנסיה חובה 2008), לדוגמה להפריש 6% או 8.33% ממחצית השכר של העובד (השכר המופטר).

כפי שכבר נאמר, פיצויי פיטורים הפכו להיות חלק מן ההסדר הפנסיוני עם פרסומו של צו ההרחבה לפנסיה חובה. במסגרת הצו נקבע כי חובת הביטוח הפנסיוני תחול על השכר המשולם לעובד, או השכר הממוצע במשק כפי שיעודכן מזמן לזמן, לפי הנמוך מבין השניים. במסגרת הצו, גם אם לא נאמר במפורש, ההפרשות לקופת הפיצויים אינן מן השכר הקובע אלא מוגבלות בשכר הממוצע במשק. תימוכין לפירוש דברים זה ניתן לראות בעניינו של מוניר נעאמנה (סע"ש (אזורי חי') 65808-06-18 מוניר נעאמנה – גני אחלה כוכב הצפון בע"מ (נבו 01.10.2020)). בנוגע לבעייתיות בהפרשות כאמור היתה התייחסות במקרה של לאה שפירא בזו הלשון:

" סעיף 14 לחוק קובע כי הפרשות המעסיק לקופת תגמולים, לקרן פנסיה, ביטוח מנהלים וכד', יוכלו להוות תחליף לפיצויי הפיטורים שעל המעסיק לשלם לעובד, וכי הסדר זה פוטר את המעסיק מהשלמת פיצויים רטרואקטיביים בגין תוספות שכר שהיו במהלך תקופת העבודה. אולם, ההפרשות יהוו תחליף למלוא סכום הפיצויים רק בתנאי שהמעסיק הפריש את מלוא פיצויי הפיטורים- 8.33% מדי חודש. הנתבעת מחד, טוענת שיש לפעול ע"פ סעיף 14 (כך שאין מקום לשלם לה לפי המשכרות האחרונה במכפלת שנות עבודתה), אך מאידך לא הפרישה תמיד ובמועד את הכספים שהיה עליה להפריש."

על כן, באם ההפרשות לקופת הפיצויים הינן מן השכר הנמוך מהשכר הקובע לפיצויים, אך, יחד עם זאת אינן נופלות מן ההפרשות מהשכר הממוצע במשק, ההפרשות ייחשבו כהפרשות שבוצעו בהתאם לדין. אם כך, הוראות צו ההרחבה מפנים את תשומת הלב לשיעור ההפרשה וכן שיעור פיצויי פיטורין שההפרשות האלה יבואו במקומו (72% או 100%), ולכן, בהתחשב בתקרת השכר הקיימת להפרשה, ניתן לומר, כי במקרים שהעובד משתכר בשכר גבוה מן השכר הממוצע במשק, הפרשות חובה של המעסיק יהיו נמוכות מן ההפרשות מהשכר של העובד בפועל.  והנה, ניתן לראות כי הצו מאפשר הפרשות לקופת הפיצויים במונחים שנתיים בשיעור נמוך מ-72% מהשכר הקובע לפיצויים.   

פולבקוביץ סרגיי

תאריך פרסום: